פה למעלה, זה קטע של בוב צ’אנס, שהוציא אלבום נפלא ב1980 ואף אחד לא מכיר אותו. זה קטע דיסקו לא אופייני מהאלבום הלא אופייני שלו. חפשו אותו באמאשלכם.
נורא בא לי לפתוח את הפוסט הזה ב’רבים לא מבינים את ערכו של התרד ולרבים יש אנטי נגדו מסיבות לא ברורות’, אבל אני לא אעשה את זה כי אני עצמי לא מכין יותר מדי דברים עם תרד. אין לי משהו נגדו, יש לנו יחסי שכנות טובה, לפעמים מטפטפת לי הכביסה הרטובה על המרפסת שלו אבל הוא מבין שאין מה לעשות כי ככה זה בית משותף.
חזרנו משוקאכארמל עם המון דברים טובים שיצאו מהאדמה ושאף חיה לא נטבחה או נוצלה כדי שלחיך שלנו יהיה קצת טעים והדס זוגתי היפה והכה כשרונית, המציאה מתכון מדליק וכמו שמכונה ‘קייצי’, ששוה לכם לבדוק, והנה הוא כאן. וקודם כל תמונה. 
ההכנה פשוטה כרגיל, שהרי אם לא, לא היינו.
מצרכים :
1. עדשים שחורים – אתם מחליטים על הכמות, אנחנו השתמשנו בכוס
2. עגבניות מיובשות בשמן זית (אם אין לכם צנצנת סגורה עם שמן זית ועגבניות מיובשות וכל מיני עשבי תיבול באופן תדיר, זה הזמן. זה מצרך שישמש אתכם בהמון בישולים)
3. זיתים שחורים
4. שקית תרד שלמה
אופן ההכנה :
1. הרתיחו מים וכסו את העדשים השחורים, על אש סבבה. תזהרו שלא לשים יותר מדי מים כי זה פשוט יגלוש לכם. מבשלים לבערך עשרים דקות ומדי פעם טועמים לראות שהעדשים מבושלות ורכות אבל לא קווץ’ כמו מנה בבית יתומים מאנגליה של המאה ה-18 שהכל רך כזה.
2. חותכים לרצועות דקות את התרד
3. חותכים עגבניות מיובשות על הכיפאק וזיתים שחורים כיד המלך
4. מוסיפים קצת צ’ילי אדום, מיץ מלימון או 3/4 לימון, מלח ובהרט לפי הטעם
*אנחנו הוספנו גם תבלין סומק אבל לא בטוח שלכולם זה יבוא טוב
מערבבים הכל, טועמים שהתיבול עובד, אומרים ‘כן, זה ללא ספק סלט קיצי’, תוך כדי התפעלות מהפשטות וכמה שלאכול דברים מהטבע זה כייף ולא פוגע בשום חיה בתעשה נצלנית. ומגישים.
**אתם לא חייבים להכניס אג’נדה ואידיאלים, אבל מנסיון זה יותר כייף.