אסון מתרחש כבר שבוע בגבול הדרום עם עשרים הפליטים שמתייבשים להם ליד הגדר של ישראל, עם כמות אוכל ומים שהייתה מביישת אסיר בצינוק במדינת עולם שמיני. (אבל לא נתלונן, לפחות נותנים להם).
בג”צ החליט ביום חמישי לדחות את ההחלטה לגביהם ומה לעשות איתם ליום ראשון, שלושה ימים יותר או פחות במדבר, מה זה באמת משנה. אחרי כמה ימים הכניסו לישראל שתי נשים וילד בן 14. וכל השאר, שמישהו אחר יטפל בזה. אנחנו מדברים על קבוצה של עשרים איש, לא על מדיניות ההגירה של ישראל, כן?
אם אני לא טועה, ויתקנו אותי היודעים, אף חבר כנסת לא הגיע לגבול כדי לראות מה במצבם חוץ מאחד, כמובן שזה היה דב חנין, איך לא. חנין כהרגלו מביא, בשקט ובצנעה, יושרה למערכת פוליטית מלוכלכת, צעקנית ובהמתית. הוא מביא אדם, אנוש, זה קונספט שאנשים בישראל שכחו.
ביום חמישי, הוא פרסם בפייסבוק שלו :
“אני נמצא בשערי כלא סהרונים בנגב. לכאן הועברו שתי נשים אריתראיות ונער לאחר שהיו שמונה ימים בחום הכבד על גדר גבול ישראל מצרים. שמונה – עשר הגברים הוחזרו למצרים.
הגעתי לגדר כמה שעות קודם לכן. רציתי לדבר איתם. להבין מה מצבם ומה צריך להיות מעמדם. הצבא מנע ממני להיכנס למקום עד אחרי שהנשים והנער הוכנסו והגברים הוחזרו.כל השאלות הקשות נשארו: מי היו האנשים האלה? האם הם זכאים להגנה כמבקשי מקלט? מה יקרה איתם עכשיו?
הלילה אשתמש בחסינותי הפרלמנטרית כדי לנסות להיפגש עם הנשים והנער ולשמוע אותם.”
ביום שישי, אחרי שכמובן סירבו לתת לחנין לדבר עם הפליטים, הוא כתב :
“מי שמנע מכל גורם עצמאי – ארגוני זכויות אדם, צלב אדום, עיתונאים, חבר כנסת – לדבר עם האריתראים שהיו בגדר הגבול חייב עכשיו תשובות לשאלות הקשות. מי הם היו? האם היו זכאים למעמד של מבקשי מקלט? האם העניין נבדק? איך? ואיך גורשו למצרים? האם הם אכן יוחזרו לאריתריאה – לסכנת חיים?
בלילה מנעו ממני להיפגש עם הנשים והנער שנכלאו בסהרונים. הנימוק הרשמי לא משכנע: “לא רוצים להפריע להם.” האם יש למישהו מה להסתיר?
פגשתי שם את מפקד הכלא. ההוראה למנוע פגישה הגיעה מלמעלה. הוא אמר לי שמצבם של השלושה שבכלא בסדר. אני מאד רוצה להאמין לו.
זכותה של ישראל להציב גדר בגבולותיה. חובתה להתייחס בצורה אנושית לבני אדם שעל הגדר.
אכן, לכל איש יש שם. גם לאריתראים.”
הנה כתבה על הביקור של חנין בגבול, העובדה שרוני דניאל, מאנשי הטלויזיה הדוחים שיושבים בפאנלים האלה, כל כך מתרעם, רק ממחישה כמה קשה למדינה שבודקים אותה בציציות.
ויש גם ים כתבות ואיזכורים שמלווים את הסאגה הזו
רונית צח כתבה על זה בסטטוס שלה :
“הגיע הזמן לומר זאת ביושר: הפאקינג זהות יהודית שלי לא מעניינת אותי. המאור הגדול גלעד ארדן אמר פעם ש”כשר בממשלה” הוא “יודע שרק היהדות שמרה אותנו לאורך הדורות”. ובכן, אבוי לשמירה כזו, שבה הישות הקולקטיבית ‘עמישראל’ שורדת אלפי שנים, אבל פרטיה נכחדו בהמוניהם רק בשל זהותם היהודית. מבחינה סטטיסטית, אם נתבונן לאורך הדורות, נגלה למשל שמזוזה הורגת. הואיל וחפצת חיים אני, העפתי אותה מביתי לפני שנים רבות… ”
ואני מזדהה איתה, עמוקות. הרי ברור שמאחורי כל הסיפור הזה, עומד פחד ההתבוללות,השתלטותמרגלים או כל סרט אחר שעובר לעם הנבחר בראש. זה גם העם שדורש בכל תוקף שלא יגעו לו בשואה, כי אם זה לא מריח כמו מכונת השמדה המונית, זו לא שואה. וזה נכון, זו לא שואה. אבל היחס הזה לבני אדם, כחפצים, כמו היחס לחיות כחפצים, הוא ריקון האדם מחמלה. למה? כי זה הרבה יותר קל ולא מבלבל לנו את תודעת הלאום שלנו. הרי אם נתחיל לראות באריתראי המלוכלך והדוחה את האדם שבו, לא את הסיפור שמכרו לנו, אלא אדם רזה ותשוש ונרדף, עוד נאלץ להכניס אותו בין כתלינו, ואנחנו לא יכולים להכיל את זה.
וכן, אני לא חושב שישראל יכולה להיות מרכז הקליטה של העולם. אבל אני כן משוכנע שישראל כמו תמיד החליטה שלא להחליט, אין מדיניות הגירה, אין שום גורם שיטפל בבעייה הזו בצורה אנושית הומנית, כמו שרצינו שיטפלו בנו כשהגענו על הספינות מאירופה המוחרבת, במצב גופני דומה. ומי שאמון על פתרון הבעיה הוא אדם בדמות אלי ישי, שקצר הדף הזה מלהסביר את התיעוב שאני רוחש לגזען הטיפש הזה.
כמו רונית, אם מה שקורה בגבול הוא בשם היהדות, דחפו את היהדות הזו. לא רוצה בה ולא רוצה להיות חלק מהקבוצה הזו יותר. הבנתי, היה כייף, שרדנו כעם, ניצחנו את הערבים, ועכשיו אני משתחרר מזה. בראש שלי, השתחררתי מזה כבר לפני שנתיים, אני לא קונה את ‘העם’. אני אדם פרטי, סוניה, כי אם זו היהדות בתפיסת הרוב בישראל, לכו תנשנשו מצות לבד.
**סקר שמריץ ידיעות אחרונות בפייסבוק, לגבי האם צריך או לא צריך להכניס את מבקשי המקלט האלה, יתן לכם דוגמה נוספת ובעיטה בראש לסביבה שבה אנחנו חיים.
בתמונה: האיש ששומר עלינו.
