אני מאמין שאנחנו חיים בעידן מדהים. בפעם הראשונה בהיסטוריה, הידע מקיף אותנו מכל הכיוונים, ואנחנו יכולים לצרוך אותו ולגבש השקפת עולם על בסיס מספר מקורות של ידע. אנחנו רק צריכים לשאול את השאלות הנכונות. כתבתי על זה בפוסט על מעגל הידע שצריך לעבור לפני שמגיעים להחלטה מסוימת.
כמות הידע שצריך לצרוך היא כמובן עניין אישי בלבד ואין יודע מהי כמות ידע מספקת, אבל אני מאמין שכיצורים חושבים, יש לנו את החובה לבדוק ולהטיל ביקורת וספק – במיוחד כשעולם הפירסום שולט בחיינו, המניפולציות והשקרים שנובעים מגרידיות וחוסר האובייקטיביות וריבוי האינטרסים, מספקים לנו מידע מתווך.
על דמוקרטיה
דמוקרטיה היא בראש ובראשונה חופש המידע (או ‘זכות הציבור לדעת’), כי מה שווה זכות הבחירה אם האזרח לא יודע את כל האמת?
צבירת ידע ונסיון להבין את התמונה כפי שהיא, הוא השלב הראשון בדמוקרטיה הפרטית שלנו ורק אחר כך הולכים לקלפי. בתוך כך צריך לדעת גם מי המו”ל של מעריב, למה וואינט מסקרים X ולא מסקרים Y, למה הארץ כותב על W ולא על Z ושישראל היום הוא פח אשפה מהגהנום ומקומו היחידי הוא בסל המיחזור, ויסלחו לי האנשים הטובים שעובדים בו. אסור לתת לו יד, גם לא בשביל קריאה בידורית וגם לא בשביל סודוקו.
אני פעיל בעמוד של ‘חדר מצב’ בפייסבוק, עמוד שעניינו תקשורת אזרחית. אנחנו משתדלים להביא חדשות מישראל ומהעולם, מהשטח, שניתנו לנו על ידי אנשים או שהובאו על ידי פעילי החדר שיצאו לשטח (כמו למשל במקרה של סיקור בית הדין לדיור הציבורי. לא שמעתם עליו נכון? כנראה מסיבה טובה).
אנחנו גם מתייחסים לכתבות במדיות ה’ממוסדות’ כמובן, ומנסים לנתח אותן ולהבין את התמונה שמאחוריהן, והרצון הוא להנגיש מידע שהציבור לא נחשף אליו באופן שוטף, אלא אם הציבור נמצא בפייסבוק ונתקל בלינקים שעפים אליו מכל מיני כיוונים. חדר מצב הוא כמובן לא התקשורת האזרחית היחידה, יש גם את J14 ואת הטוויטר ואת מגפון ואת צילומי הווידאו של איליאן מרשק והחבר’ה שלו ועוד ועוד, אבל הכל מתנקז ברובו ללינקים שמוחלפים בפייסבוק.
מכיוון שרוב הציבור לא מחובר בפייסבוק בסופו של דבר, וגם אלו שכן, לא בהכרח שהם עוקבים אחרי הדף שלנו או דפים דומים, הרי שהשקפת העולם שלהם נבנית כתוצאה מהתקשורת שהם כן צורכים – פורטלים גדולים ועיתונים יומיים וערוץ 2101.
כל הגופים האלה הם גופים בעלי אינטרס והרי אנחנו רוצים להאמין שהבחירות שלנו והשקפות העולם שלנו הן רציונליות ולא מגיעות מדמגוגיות זולות כמו של חברי כנסת כמו דני דנון, אז למה אנחנו ממשיכים לצרוך אותם?
כיפור
ביום כיפור לפני שבוע, אירופה סערה בהפגנות שזכו לכמעט אפס סיקור (זולת בגלובס ודה מרקר) בתקשורת הישראלית. אני מבין שזה יום דתי וקדוש לרוב היהודים, אני עדיין לא חושב שזו סיבה להשתיק ארועים שקורים בעולם. ואולי זו לא הסיבה שלא שמענו על כך.
חשבתי על זה שחוץ ממי שהיה מחובר לפייסבוק באותו היום, רוב האנשים בכלל לא יודעים על מה שקורה בעולם. גם אחרי כיפור, שארך רק 24 שעות, לא שמעתם מילה על זה. למה? אינטרס. זה הכל.
אז אם מרבית האנשים לא קוראים את האתר הנפלא של J14 או עוקבים אחרי חדר מצב בפייסבוק או בטוויטר, צריך להגיע אליהם ולספר להם מה באמת קורה. חווית צריכת החדשות של מרבית האנשים היא פאסיבית, ומה שלא הגיע אליהם – הם לא ידעו. אז לטובתם הכנתי מצגת שאפשר לראות אותה פה למטה ולהוריד אותה בפורמט PDF ובפורמט של מצגת (עיצב אותה אסף שני).
מטרת המצגת הזו היא כלי שאפשר להעביר במייל לכל ההוריםחברים שלא נמצאים בפייסבוק ושאתם חושבים שצריכים עידוד לחפש את החדשות שלהם במקומות אלטרנטיבים אחרים. נוציא את החלפת הידע והדעות מלינקים בפייסבוק, למדיום של אימייל, שהוא הוא דרך העברת המצגות והתמונות והיוטיובים המצחיקים בין אנשים, מחוץ לרשת החברתית.
אז קדימה, הורידו את המצגת, שלחו מייל להורים ולחברים ולכל מי שצריך לשמוע, ועודדו אותם לצרוך תקשורת אזרחית, זו הבחירה הנכונה לדעתי לאחריות אישית על החיים שלנו ועל השקפת העולם שלנו.