באיחור לא אופנתי, אייטיונז בישראל. מוטב מאוחר?

מזל טוב, באיחור של תשע שנים, נפתחה חנות iTunes בישראל. כרגיל, הכל מגיע אלינו באיחור אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. השאלה, אם בעניין iTunes בישראל, הקלישאה הזו מחזיקה.
בכל העולם המערבי, כשנכנסה iTunes, היא שינתה לחלוטין את כללי המשחק של תעשיית המוזיקה. לא רק שפתאום נפתח לו מגה-קניון דיגיטלי למוזיקה, הוא גם הצטוות למכשיר חדש וסקסי בשם iPod (ונגזרותיו לאורך השנים) ושוק הדיסקים קיבל מכה קשה. לאט לאט טיפסו המכירות הדיגיטליות עד שעקפו את הפיזיות. ציבור הצרכנים התרגל לתפיסה אחרת של מסחר, ועם הגעת הקינדל לחיינו, בכלל היה ברור שאנחנו כבר לא בטקסס יותר ושמוצרי הצריכה הוותיקים הפכו להיות שורות של 0 ו-1. עדיין, יחד עם הפיראטיות, המכירות הדיגיטליות מימשו את ההבטחה, המכירות טיפסו, הצרכנים נהנו, Apple נהנתה, וכמובן שהאמנים נדפקו מההסכמים המסחריים כי הם תמיד נדפקים מההסכמים המסחריים.

החשיבות של iTunes לעולם הייתה כמובן השינוי במדיום, אבל מעבר לכך, זה היה שינוי תודעתי, שחלחל לציבור במשך העשור הקודם ונתן לו מספיק זמן לקבל את השינוי האבולוציוני שקרה צעד צעד בזמן שהדיסקים לא נעלמו ולקראת סוף העשור חזרו התקליטים לחיינו (ובשמחה רבה כי אין פורמט טוב יותר מתקליט, כידוע). לכן, כשנכנס שחקן חזק חדש בשם Spotify, שרות הסטרימינג המהולל, לציבור האמריקאי היה קל לקבל אותו, וכנ”ל Deezer לציבור האירופאי. השירותים האלה הגיעו בזמן הנכון, כשהקרקע כבר הייתה בשלה לשלב הבא באבולוציה: מעבר מאחזקת משהו פיזי, לאחזקה דיגיטלית ומאחזקה דיגיטלית ל’הרשאת גישה’. הסטרימינג כידוע הוא שירות ענן שמאפשר למנויים גישה לכל הקטלוג, כל זמן שהאינטרנט מחובר (כלומר כל הזמן, בכיס ובמקלחת ובמחשב ובמדבר), וההארדיסק לא מתמלא יותר בקבצים. יש גישה, אין רכוש ואין אחזקה.
הציבור לעולם לא היה יכול לפסוח על שלב האחזקה הדיגיטלית ולקפוץ ישר מאחזקה פיזית לסטרימינג. גורם מרכך היה דרוש כאן ו-iTunes עשתה עבודה טובה בהכשרת השטח. כמובן שהיא לא הייתה לבד בשטח, אני עצמי מנוי כבר שנים ל-eMusic, האחות הקטנה שהייתה פתוחה לזמן קצר לישראלים ואז נסגר השער על מי שכבר נכנס בו.

ובארץ כנען, כרגיל, יש מלחמה. iTunes לא נכנסה לישראל עד היום בבוקר. הסיבות? שונות ומשונות. השמועות גורסות על קפיצות תחת של בעלי זכויות, קטנוניות ואגו, וגם על אי רצונם של apple להתעסק עם שוק קטן שצריך לעשות לו ‘נקיון’ (Clearance) של זכויות יוצרים (ולא נכנס כרגע לזה).

העדרותה של חנות iTunes, קטלוג המוזיקה הגדול בעולם, יצר לימבו מוזר. מצד אחד, הדיסקים הפסיקו למכור כי בתודעה הצרכנית פשטה השאלה ‘מי קונה דיסקים היום?’. הבנה תת מודעית שהעולם התקדם ודיסקים, למרות שכבודם במקומם מונח עדיין, הם ז’אנר שעובר מן העולם לאט לאט.
אבל במקביל לירידת קרנו של הדיסק, לא נוצרה אלטרנטיבה דיגיטלית ראויה. Youzik של אלון לוין (לאחר מכן מי שהקים את סלקום ווליום) לא הצליחה להתרומם בגלל אותה קפיצות של בעלי תכנים שהזכרתי קודם וגם בגלל שהזמן היה מוקדם מדי בשביל הצרכן הישראלי (העדר אותו ‘גורם מרכך’). גם iMusic הוותיקה הצליחה להכשל באופן חריף בשיווק המוצר שלה ודשדשה שנים באלמוניותה,
הציבור, מצידו, למעט אותם אנשים שחופרים בתחום הזה, לא באמת עברו אבולוציה ונתקע בשלב שבין פוסט-דיסק לפרה-דיגיטל –  הפסיקו לקנות דיסקים אבל לא אימצו את האלטרנטיבה.

כיום, כפי שכתבתי לפני ארבעה חודשים בפוסט על מוזיקה דיגיטלית בישראל, השירותים הבולטים למוזיקה הם שני שירותי סטרימינג טובים – סלקום ווליום ופלאפון מיוזיקס (לא צריך להיות לקוח של החברות האלו) ו-וואלה מיוזיק שגם מספקים סטרימינג אבל גם מתפקדים כחנות ומוכרים קבצים. אני לא יודע מהי כמות המשתמשים שלהם אבל סביר להניח שהם לישראל לא הצליחו להיות מה שitunes היו בכל מקום שהם נפתחו – אלטרנטיבה שהציבור שמח לאמץ.
זו לא אשמתם, זו גם לא אשמת הצרכנים. ברובו, הציבור מקבל מה שנותנים לו. זה נכון בתקשורת שהציבור צורך וזה נכון בשירותי מוזיקה. שום אלטרנטיבה לדיסקים לא באמת הונחה לפיתחם של ציבור המיינסטרים העייף ועל כן, שום שרות לא התרומם.

לכן, פתיחתה של חנות iTunes בישראל, למרות שהיא מבורכת בעיני כמו כל תמורה בשוק המאובק הזה שנקרא תעשיית המוזיקה בישראל, לא תבצע שום מהפך צרכני ניכר באופן מיידי ולדעתי אנחנו צפויים לחמש שנים של אדאפטציה לפורמט החדש והמסקרן הקרוי ‘דיגיטל’, על ידי המיינסטרים הצרכני. בתהליך הזה, לדעתי, תתקיים אולי נהירה אחרי הצעצוע החדש של אייטיונז וזניחתו מהר מאד לטובת שירותי הסטרימינג, כי שם נמצא העולם. אני לא יודע מי אמון על החזקת הרשיון ומי מתפעל את כל הסיפור של אייטיונז פה, אבל כדאי מאד שישקיעו טוב טוב בשיווק חכם, כדי שזו לא תהפוך להיות פלטפורמת רפאים.
אני מזכיר, שבשביל לרכוש מוזיקה של אמני אינדי, עדיף לקנות ישירות מעמוד ה-Bandcamp שלהם, כך לפחות 85% מהתשלום הולך אליהם, בלי ש-אפל החזירית נמצאת באמצע כמתווך שלוקח 30%.  בשביל אמנים ללא בנדקמפ, ישראלים וגם לועזים, אפשר ללכת לאחד משרותי הסטרימינג ולהקשיב שם, בשביל מה אתם צריכים את הקבצים? (בפוסט שכתבתי כמעט בדיוק לפני שנה בנושא דומה, מסתבר דווקא רציתי שיהיו לי קבצים אוף ליין, אבל אחרי שנה נגמלתי מהצורך).

ובנוסף מילה למוזיקאים, מציע מאד שתבדקו עם האנשים שמפיצים אתכם דיגיטלית בישראל, האם המוזיקה שלכם תגיע לאייטיונז ואיך ומתי. כרגע, ההיצע הישראלי דל במיוחד וסביר שזו שאלה של זמן עד שהחנות תתמלא.

ומילה אחרונה, אם אתם כבר נכנסים לאייטיונז וזה, שימו לב ל-iTunes U שזה בעצם המקום להקשיב להרצאות אקדמיות בנושאים שונים, חלקן מגיעות מאוניבריסטאות מובילות בחו”ל, וכמו כן לפודקאסטים בהמון נושאים מעניינים.