דיברתי עם מישהי מצריה בטוויטר, ששאלה איך ישראל מסוגלת לרצוח את העזתים החפים מפשע. הצעתי לה שנדבר בפרטי כדי לשמוע קצת את הצד שלה ושהיא תשמע את הצד שלי וכו’. קיצר דיברנו ודיברנו והעלתי בפניה את הנושא של תפיסת מציאות כעניין מאד סובייקטיבי ושאלתי אותה שאלה פשוטה אך מורכבת (לטעמי)- מי ניצח במלחמת יום הכיפורים, ישראל או מצרים. היא ענתה ‘מצרים, ברור, כל העולם יודע את זה’.
זו כמובן שאלה של אתוס.
ישראל לא תוכל לנצח את הפלסטינים לעולם (הגדרת הנצחון גם היא אינה ברורה), כי המלחמה היא לא בין צבאות לארגונים. המלחמה היא בין אתוסים של עמים. את אתוס העם הנכבש לא יהיה אפשר להעלים והוא ימשיך להצמיח התנגדויות מבית. את אתוס ה’לא ממש אכפת לנו מהם,שיעזבו אותנו’ הישראלי, אפשר לשבור בשניה עם טיל לכיוון אשקלון.
וזה המשחק האמיתי. מי שרוצה לנצח בקרב עם הפלסטינים, או שיחכה לקונצנזוס פסיכי בקרב הישראלים על זכות אבות תנ”כית על אדמת ישראל וכו’ (עניין של בערך 15-20 שנה, הולדת דור חדש של יהודים מאמינים וכו’), או לחלופין שיעז לנתץ את האתוס הפלסטיני הנוכחי. אופציה שתיים היא המועדפת עלי והיא גם ברת השגה, לאט לאט, בשלבים. כי אתוס ‘צהל ינצח את כולם’, נופץ כבר בטיל הראשון שאחרי המבצע הראשון בעשר השנים האחרונות.
