זה הפסח השני שלי כטבעוני וגם השנה אני משער שאמצא עצמי בשולחן, מהרהר בכמה שפר מזלי שהטקסטים האלה על שיחרור מעבדות נוגעים לי יותר מאשר, נניח, ל’עצורים מנהליים’ ומצד שני לא נוגעים לי כי גם אני כמו כולכם שבוי של הכלכלה הזו ובעצם אנחנו לא חופשיים. וכעבור שעה וחצי, אחזה במפגני גופות חיות על השולחן ומשפחה יקרה שתסעד ותשמח וכולנו נהיה מרוצים חוץ מאלה שנדפקו בדרך. אבל כנראה זה החיים.
אז כדי בכל זאת להרגיש את אווירת החג, בואו נדבר קצת על עצמאות ועל חופש מהיבט אחר. ידוע היום שכל התעשיות הישנות קורסות ולאט לאט צומחות חדשות, מיזמים עצמאיים, קופורטיבים ומה לא. ידוע גם שלפני עשר שנים שוק המוזיקה קיבל כאפה לפנים שעד היום התעשייה לא התאוששה ממנה, ותעשיית הספרים היא הבאה בתור. עוזרים לכך שתי הקורפורציות השתלטניות סטימצקי וצומת ספרים. אני לא קונה בחנויות האלה גם אם אצטרך ללכת חמישים קילומטר יחף על קרח בשביל חנות ספרים אחרת, ענין של עקרון. אני מתנגד למבצעי 1+1 שהעלות מתגלגלת על גב היוצר וחבל שאנשים נותנים יד למבצעים כאלה.
אני מעדיף לקנות ב”סיפור פשוט” או ב”תולעת ספרים” או בכל מקום שמצריך גרשיים סביב השם שלו, כי הוא לא מותג ברור ומוכר.
בתוך כל זה, קם מיזם חדש ומענין בשם “אינדיבוק”. אינדיבוק הוקם על ידי צוות מסור בראשות המשורר והסופר רון דהן, כדי לתת אופציה לכל כותב שרוצה למכור את מרכולתו בתפוצה רחבה – פשוט למכור ולקבל את מרבית הסכום אליו, כפי שצריך להיות, בלי שכל מיני חונקי יוצרים באמצע יאכלו את מיטב ה-89 (?) השקלים וינחסו אותם אליהם. עוד מהמניפסט של אינדיבוק אפשר למצא פה. רכישה באינדיבוק היא תמיכה בחופשי ובאמצעי על אמת, וכיבוד מלא של כל הגרים אשר בתוכנו, שאנחנו מכנים אותם ‘יוצרים’ ורוצים שהם ימשיכו במלאכתם נאמנה.
המלצת האינדיבוק הראשונה שלי היא ספרו של דהן ‘נעורים’(25 ש”ח) שעוסק בזכרונות אפלים ממלחמת לבנון השניה וחוויות סמים בשיטוטים בעולם.
לפני כמה חודשים ניגנו פסקול מאולתר כמצע צלילי להקראה של הספר הזה, אתם מוזמנים להקשיב.