מדינת ישראל ידועה בדמוקרטית הוואנאבי שלה. בישראל אין דמוקרטיה בגלל כמה סיבות. הראשונה, אין חוקה. למה אין חוקה זו שאלה היסטורית שנוגעת בכשלים פוליטים בזמן תקומת המדינה וביניהם המאבק הדתי-חרדי בחוקה (שהרי לא יתכן שיהיה חוק עליון לחוק תורה, שאליו האדם החרדי יציית. מגילת העצמאות משמשת תמיד כמסמך עקרונות ראשוני ובסיסי שכביכול מרמז על דמוקרטיה, למרות שהמילה לא נזכרת בו בכלל. היה זה בית המשפט העליון בפסיקתו החשובה בפ”ד בג”צ נגד קול העם, שהנציח בחוק הישראלי את חופש הביטוי, בהסתמך על מגילת העצמאות, וקבע תקדים. יברך ה’ את השופט, יש שופטים בישראל.
בישראל אין דמוקרטיה כי אין שיוויון בפני החוק, מכל מיני בחינות. דוגמא – מעמד האישה בפני מוסד הדת, מעמד הערבי בפני החוק הישראלי וכיו”ב. בישראל אין דמוקרטיה מהסיבה הפשוטה שהמדינה מחזיקה מליונים של אנשים ללא זכויות אזרח בסיסיות, מגבילה את התנועה, חופש התעסוקה, הביטוי וכל מה שרק אפשר. ככה זה, אחרת יהיו פיגועים לא?
בישראל אין דמוקרטיה בגלל העדר החופש מדת. חופש מדת היא זכות דמוקרטית בסיסית, שבה אדם יכול לבחור האם להשתתף או לא בפולחנים דתיים, בהתאם למצפון ליבו ולמדינה אין רשות להתערב בכך. ובכן, בהגבלתה את פתיחת בתי קפה, קולנוע, בורסה שלא נסחרת הבוקר ומליון הגבלות אחרות – המדינה מתערבת. יש כמובן עוד שורה של הגבלות דמוקרטיות ש”נובעות מהצביון המיוחד והכל כך יפה של הישראליות והיהדות והבלה בלה בלה”, אבל אין טעם להכנס לזה. כן, זה לא חדש לכם, אבל שווה להזכיר זאת בפעם הבאה שאומרים שישראל היא דמוקרטית. ולא, תשובת ‘תגיד תודה שאתה לא בסוריה’ היא תשובה מפסידנית, לאנשים כאלה אני אומר ‘קרה לך השבוע שהרגשת חרא עם משהו? מתוסכל ? מאוכזב?’ – בהנחה שהתשובה היא כן, אני מנחה אותם לקפוץ לאונקולוגית של תל השומר ולשבת שם כמה שעות. אם כבר אסור להשוות אז עד הסוף.
ענייני הסטטוס קוו, המדינה נוטה להשאיר לרשויות המקומיות את ההחלטה בנושאים שונים. למשל תחבורה ציבורית בשבת: ירושלים לא, חיפה כן, תל אביב חצי. אני מבין למה לשתק את ירושלים החרדית בתשעה באב, זה יגמר באש ואלימות מצד החרדים והמשטרה הרי, לא תיגע בשיערות ראשו של יהודי חרדי שמפגין. הוא לא דפני ליף.
2. אנשים מציינים את ט’ באב. מבחינתם זהו חורבן של עם, או הנכבה היהודית, או שואה, או כל הגדרה אחרת. לא מבינים את הציבור החילוני ואיך משהו שקרה לפני אלפי שנים, מנותק לחלוטין מהדור הנוכחי וינותק עוד יותר מהדורות הבאים החילוניים. אם אתה יהודי, בדתך ובלאומך, עליך לציין את מה שקרה לעם שלך. ובכן, נכון, אולי, באופן תאורטי. אבל מה קורה כשאתה מסתכל על העם שלך ואתה שואל את עצמך מה לי ולאחרים? איפה בדיוק אני נכנסתי להיות בקבוצה הזו? ואם גוייסתי בכח, האם אני צריך לשמר מנהגים וימי זכרון ואמונות?
ואם הזכרון הוא לא אוטומט פולחני ומגיע ממחשבה חומלת ואנושית על האובדן, למה השואה הארמנית לא נכנסת בשער? ולמה שואת בעלי החיים שעדין מתרחשת יום יום בכל מקום בעולם, מיליארדים של בעלי חיים שנרצחים בשביל דקדנטיות האדם, למה היא פחות שואה משואת בני האדם?
פעם ,לפני מליוני שנים, האדם לא שלט בטבע, הוא היה באמצע איפהשהו. הדינוזאורים היו יותר חזקים ממנו. גם הממותות. אולי גם השיבוטה וההיפופוטם. כשהאדם ניצח את החיה, חרש באדמה, השיט ספינות על גל וריסן את הקיטור, הוא הכריז על עצמו כאלוהים קטן. אין לי בעיה עם זה ברמה הרוחנית, אבל יש לי בעיה מאד גדולה עם הצביעות היהודית הזו. רוצים לחמול את הנרצחים מתוך חמלה לאדם ולא ליהודי, תפאדל, ותכניסו את בעלי החיות ואת המתים של רואנדה.רוצים לעסוק רק בשואת היהודים על יהדותם – תפאדל, אבל תשאירו אותי מחוץ לזה. אני עסוק במחשבה על הנספים העתידים בבתי המטבחיים, ולא במה שקרה לפני אלפי שנים, היה ונגמר. מצער ככל שיהיה.
**ובהערת אגב, העולם חוגג עם האולימפיאדה. בסוריה נהרגו עד כה עשרים אלף איש. אין מה לעשות עם זה אבל כדאי לחשוב על זה כשהשיא בקפיצה במוט נשבר.
הברגן בלזן של העולם. כל יום הוא כמו טרבלינקה.
