זוהי להקת פנטנגל, אחת הלהקות האדירות שהיו באנגליה.
כשהייתי בן 17, יוסי המורה שלי לגיטרה אמר לי בשיעור הראשון – ‘לחץ על התו ‘דו’ בגיטרה’. לחצתי. ואז הוא אמר לי, ‘אתה יודע, התו דו שניגנת עכשיו, זה לא אותו דו שמוצארט היה מנגן’.
לא הבנתי ואז הוא הסביר – ‘אתה מבין, כשמוצארט ניגן ‘דו’ הוא ניגן אותו אחרת. הוא הבין את הדו שלו. הוא הבין מהו מהות הדו. הוא הבין את הפואנטה שלו. והוא הבין את הדו שלו, בגלל שהוא עבר בתוך כל תיאורית המוזיקה, אחרי שנים רבות של נסיון, והבנה של איך העולם המוזיקלי הבנוי – הוא מכיר את הדו שלו אחרת’. הנהנתי בהבנה מזוייפת כי לא באמת הבנתי אבל לא היה לי נעים.
לקח לי שנים להבין על מה הוא מדבר. היום אני מבין. בסופו של דבר, התו ‘דו’ הוא אותו צליל, אותו תדר באוויר, אותה תופעה מוזיקלית. אבל המטען שמגיע עם הידע, יוצק נפח אחר לדו. מוצארט עשה את סיבוב הידע שלו, בין הפעם הראשונה שניגן את התו דו, ועד הפעם המליון שעשה זאת. בינתים, הדו שלו קיבל משמעות וזה מה שיוסי ניסה להסביר לי. בין דו לדו, קיים עולם שלם של ידע.
אפשר להחזיק בדעה ימנית, לתמוך בקפיטליזם קיצוני, או לחשוב שהשמאל יציל את ישראל ורק חברה סוציאלית תציל אותנו. אבל הדעות האלה, בלי לעשות את סיבוב הידע הזה, הן לוקות בחסר, ביג טיים. אדם צריך לעבור סיבוב ידע, לבחון את השקפת העולם שלו, לקרא תיגר עליהם ולחזור לנגן את אותו הדו, ממקום של ידע. זה מה שיקנה לו אחיזה בדעה אמיתית ולא הבניית מציאות והשקפת עולם כתוצאה מכותרות עיתונים וספינים של אחרים. הידע נמצא שם בחוץ, בבלוגים ובמאמרים ובדעות של אנשים. צריך להקשיב, לחקור ולדעת גם לסגת מדעות שהיינו בטוחים בצדקתן.
קרל פופר גרס שצריך תמיד לנסות לסתור את התיאוריה שאיתה אנחנו יוצאים קדימה למחקר של משהו, ולא לחפש צידוקים לה. אני מאמץ את הגישה הזו, היא בוחנת את תפיסת האמת שלנו השכם וערב וגורמת לנו לא להרדם בשמירה .ממליץ לכם גם להצטרף לסיבוב הידע.