סביר שרובכם לא שם לב לעניין הזה (או שאני האחרון שרואה את זה), שערוץ 23 מאד פעיל ביוטיוב ומעלה תכנים של הטלוויזיה החינוכית, מארבעים שנותיה.
רבות דובר על הפשע שמבצע השידור הציבורי הטלוויוזני בכל הקשור לשימור הסרטים המגנטים בארכיונים, סרטים שמתעדים חברה בהתפתחות על פני שני דורות פחות או יתר, שמתעדים הוויה ובניה, למידה והסקה ומחקר, והפעילות האינטרנטית של הערוץ בזמן האחרון היא נפלאה ודוגמא להתעוררות יפה.
אקדים ואומר משהו על החינוכית – בעוד שרבים (כולל אני עד לפני מספר ימים) חושבים שהחינוכית הוא חלק מהערוץ הראשון – לא כך הדבר, החינוכית שייכת למשרד החינוך והיא מתוקצבת בכעשירית מתקציב הערוץ הראשון. פניתי לערן דינר, שעבד בארכיון החינוכית ב 2005-2006 וביקשתי ממנו קצת מידע בנושא והוא סיפר דברים מדהימים –
רוב החומרים לא עברו וגם לא צפויים לעבור דיגיטציה בגלל מחסור בתקציבים ובמכשור מתאים. מדובר במאות שעות וידאו שנמצאות בארכיון בכל מיני פורמטים טכנים שהיו מקובלים משנות השישים ועד התשעים, שדגימות שלהם הועברו דיגיטציה אבל המכשיר שהיה מופקד על הענין יצא מכלל שימוש ועכשיו החומר יושב בארכיון ונכחד לאט לאט בגלל תנאי איחסון לקויים. מדובר, בין היתר, בכ-20 סרטים ממלחמת ששת הימים שמעולם לא שודרו – תחקירים מצולמים בהשתתפות אלופי המטכ”ל מימי המלחמה, ראיונות עם חיילים בחזית. החומרים האלה צולמו במהלך הקרבות או זמן קצר מאוד אח”כ והם בעלי ערך היסטורי מדהים. הם נמצאים בחינוכית כי באותן שנים זה היה גוף השידור היחידי בישראל ומערכת הביטחון אסרה במשך שנים על שידורם.
לחינוכית יש גם ארכיון פילם גדול שטרם הועבר, ונמצא בבניין החינוכית עצמו, וחוץ מזה היא מחזיקה כ-2000 סלילים מגנטיים לא מקוטלגים, שלא ברור מה יש עליהם, בסינמטק ירושלים. הסרטים נשלחו לשם בשנות ה-90 בגלל מצוקת מקום בארכיון החינוכית, ולא ידוע מה עלה בגורלם.
ויחד עם זאת, יש חומרים שהופקו בשנות התשעים, או ישנים יותר שעברו דיגיטיציה כאמור, ועכשיו החינוכית מעלה את התכנים הללו לערוץ יוטיוב ייעודי, שבו ניתן לצפות בפרקים מלאים של תוכניות בפסיפס מעניין שהוא בין נוסטלגיה חביבה (בלי סודות, הבית של פיסטוק), תוכניות לימודיות (הכנה לבגרות בלשון, מורה פרטי), תוכניות ‘עיון’ (בקריאה ראשונה עם אבירמה גולן, היו סרטים עם יהודה סתיו, חוצה ישראל עם קובי מידן), מוזיקה (אינטרמצו, דואט ישראלי) תוכניות דוקו מרתקות (הכל אנשים, הקשר הישראלי על הקונספירציות המובנות בהוויה הישראלית) שהזמן לא יכלה את הרלוונטיות שלהם ועוד ועוד. וכמובן, זהו זה.
למרות העדר יחסי הציבור הנכונים למהלך כל כך חשוב שנעשה (קרי, להגיע לקהל הפוטנציאלי שיצרוך את התכנים), צריך להוריד את הכובע בפני חינוכית 23 וקברניטיה על המהלך ולמי שמנהל את הנו מדיה של החינוכית – רוני צייג, שמעוררים תקווה שגם בגוף מיושן וכבד כמו רשות השידור, הבנת העולם הדיגיטלי וגישת ‘מידע לכל’ תופסת אט אט יותר ויותר מקום בפעילות השוטפת של גופי יצירת תוכן והופכת להיות הכרחית. בנימה זו, אל תפספסו את עמוד הפייסבוק הפעיל והמצוין של ערוץ החינוכית.
אפשר רק לקוות שהערוץ הראשון יתעורר גם הוא ויעלה את סרטי הדוקו הנפלאים שהערוץ הפיק בשנות פעילותו, כי האוצרות שמחכים שם, הם אדירים אבל התעוררות מסוימת נרשמה ברשות השידור שפתחה גם ארכיון דיגיטלי לשימור זמר עברי מתקופת קום המדינה ולפניה ועד היום, עם כ-10,000 פריטים, כן ירבו.