בערב יום כיפור, עת התכסתה מדינת ישראל בבגדי קודש ויצאה ל-24 של מחשבות על מעללי השנה ונסיונות כפרה (שהרי ברור שרוב האנשים לא סתם היו בחופש), גם ערוצי התקשורת הממסדיים, כמובן, יצאו לחשבון נפש של עצמם.
ב26.9, ערב יום הכיפורים יצאו עשרות אלפי מפגינים לכיוון בנין הפרלמנט במדריד והקיפו אותו. השוטרים, בתגובה כיסחו להם ת’צורה. גם ביוון היו הפגנות באותו הערב. בתקשורת הישראלית – דממה, כמובן. בדף הפייסבוק של חדר מצב, החבר’ה שהיו שם באותו הזמן התחילו לגייס מידע מהרשת ולהציף את הפייסבוק. מכיוון שהפייסבוק לא שמע על מעורבות הדת במדינה, המידע יכל לזרום באופן חופשי.
למחרת, יום כיפור, היו הפגנות גם בברלין, פרנקפורט, רומא ו-ורשה. במקביל, השוטרים הספרדים המשיכו לתת למפגינים מכות רצח. בתקשורת הישראלית -עדיין דממה. רק מקום אחד נשאר ער בערב יום כיפור וביום כיפור עצמו כדי לדווח על המתרחש – דה מרקר.
מוצאי יום הכיפורים, הייתה לי פנטזיה כזו שהתקשורת תספר לבני עמי את המתרחש בכל העולם, שאחיהם לכיבוש הקפיטליסטי מוחים ופותחים ראשים, אבל לא, זה עדיין לא הזמן.
למחרת החג, חשבתי אולי אז, וואינט יתנער מקשקושי האיראן איראן איראן שלו, ויקדיש זמן למחאות העולם כמו שהוא מקדיש לכתבות מרתקות על אתרוגים ומחיריהם המאמירים לפי הפיטם, אבל כמובן שזו הייתה תקווה לשווא.
מאז, לא אוזכר העניין למעט אייטם אחד בחדשות ערוץ עשר שאותו לא ראיתי ואני לא יודע מה היחס אליו, ושתי כתבות – בדה מרקר וגלובס.
היום לפני כמה שעות, ואולי עדיין, מתרחשת הפגנת ענק בפריז, 80 אלף איש. ואנחנו, עם סכך.
התקשורת הישראלית הממוסדת נזהרת. המפרסמים שלה עתידים לברוח אם ישראל שוב תצא לרחובות, ומחאות בינלאומיות זו השראה מעולה לאלפיים איש הפעילים הזועמים שיכולים לגרור את עשרות האלפים החוצה. זו הסיבה שלא שמעתם על זה כלום.
הפסיקו לצרוך חדשות מוואינט, ידיעות, מעריב, הארץ, או כל מקום אחר שמאחוריו יש טייקון, כרו אוזניכם לשטח, האנשים ברחוב הם הסיקור החדשותי הטוב ביותר שתוכלו לקבל. זה, כמובן, בהנחה שאתם לא רוצים לשחק בנדמה לי ולהמשיך לחשוב שהסכנה האיראנית היא אכן סכנה ושהיא דוחקת הצידה כל דבר אחר, כן?
*אגב, ‘חג’ זה לא טיעון בשום צורה, כשמדובר בתקשורת. אפילו כשמדובר במדינת הלכה כמו ישראל.