אני חושב שהבחירה בצפייה בארת’לינגס היא בחירה שכולה להיות פה עכשיו, נוכחים לעצמנו ולסובבים אותנו. קל יותר להתעלם, קל יותר לשים מחסומים בצידי העינים, אבל כמו שאנחנו מקבלים את מחזוריות הטבע ואת העובדה שהכל מוכל בהכל, בצורה זו או אחרת ובשם זה או אחר, אני חושב שאנחנו חייבים לעצמנו לפחות לדעת.
אחרי הידיעה, הבחירה היא בעלת ערך ולא נתונה בשבי הכתבות מהחוץ. או לפחות, אנחנו קרובים יותר. בתחושה הרגילה שבה אנחנו כבני אדם נישאים ומורמים מכל דבר אחר שנמצא על האדמה הזו, קיבלנו גם תבונה. התבונה מאפשרת לנו לנסות להבין מצב נתון, ולכלכל צעדינו ולנהוג בהתאם למציאות. תמיד אומרים שלו ידענו שכך וכך אז היינו נוהגים כך וכך. כי אכן, המציאות משתנה על פי הידע שלנו ועל פי איך שאנחנו תופסים אותה.
הבחירה בצפייה בסרט ארת’לינגס, היא ההכרה בתבונה שלנו. לא צריך לקחת אותו כתנ”ך או כמשהו אבסולוטלי או צודק, או אפילו כסרט שדן בערכים ובאתיקה, נשים את כל המילים הגסות האלו מחוץ למשוואה. אבל כן מומלץ לראות בו אופציה לזווית נוספת של הסתכלות על העולם. אפשר כמובן לא לצפות בו ולהמשיך עם תפיסות העולם שאנחנו חושבים שאימצנו כי אנחנו יודעים משהו על משהו, אבל אפשר גם לנצל את היותנו תבוניים ולשאת באחריות של להיות היצור הכי מואר ונאור ונישא ורם על פני כדור הארץ > ולפתוח ערוץ להקשבה.
כי אם אנחנו צודקים, אז אין סיבה שלא לראות התבוננות אחרת, גם ככה דעתנו לא אמורה להשתנות. ואם אנחנו לא בטוחים שאנחנו צודקים, אז אין סיבה שלא לראות התבוננות אחרת שאולי תשפוך עוד קצת אור על כיוון מחשבה אחר ואם אנחנו בטוחים שאנחנו טועים וצריכים לתקן את ההחלטות שלנו, אפילו לא ב 180 מעלות, רק לעשות שינוים קטנים, הרי שאז יצאנו על שכרנו והוכחנו לעצמנו את התבונה האמיתית >> היכולת להסתכל למציאות הנכוחה בעינים ולפעול לפי מה שיש, בכאן ובעכשיו.
**צפו בווידאו הזה, של מי שראתה את הסרט