**לפני הכל, סיכום שנת 2012 במוזיקה, בבלוג המוזיקה שלי. בואו.
אני מאמין שאלדד יניב חזר בתשובה. יכול להיות שהוא שרלטן ושזה עוד טריק שלו, אבל הוא בהחלט שרף את כל הגשרים האפשריים שלו, ועל כן או שהוא מטומטם (ואני לא מאמין) או שהוא באמת רציני בכוונות שלו לחשוף את הקשרי ההון שלטון. הראיון אצל גיא רולניק מסעיר את כל הפייסבוקייה שמסביבי ואנשים מתחילים לחשוב ברצינות על להצביע לו. (הערה לאנשי ארץ חדשה במידה והם קוראים את הפוסט הזה – תפיקו קובץ Mp3 של הראיון, כדי שאנשים יוכלו להוריד ולשים בסמארטפון שלהם תוך כדי שהם הולכיםבאיםמבשלים וכו’. אל תדביקו אותם למסך, כולם יודעים איך רולניק ויניב נראים).
אלדד יניב, נניח שיעבור את אחוז החסימה וייכנס לכנסת עם מנדט או שניים, ירצה להתחיל להשתמש בחסינות הפרלמנטרית שלו ולהביא עדים לכנסת ולפנות לבגצ ולעשות כל מה שצריך. אבל האליטה הכלכלית, יש לה דרכים משונות. אם אלדד יניב יתקרב צעד אחד יותר מדי, אני בטוח שכל מיני רמזים סביבו ירמזו לו לעצור והוא ממש צריך להזהר בפעולות שלו – ראו ערך העדים בעניין ליברמן. אין כל סיכוי שהחונטה תתן לו לעשות מה שהוא רוצה ועם כל הכבוד לכנסת בתור איזה שריד אחרון לדמוקרטיה לא קיימת בישראל, הרי שהיא הצגה אחת גדולה. כולם יודעים את זה, וגם יניב עצמו. הרי הוא עצמו יגיד לכם שהצבעה מפלגתית אינה רלוונטית כי הכח השולט לא נמצא בכנסת. אז הנסיון לשלוט בכח השלט שלא נמצא בכנסת – מתוך הכנסת עצמה, הוא קצת הזוי. מוערך מאד אבל הזוי. ועל כן, הצבעה לארץ חדשה נראית לי כמו בזבוז, עם כל ההערכה והרצון הטוב.
למפלגות גדולות אין טעם להצביע. כולן שוחרות קואליציה ורוויות מאבקי כח פנימיים, נטולות אידיאולוגיה (העבודה עם התקציב הדמיוני שלה ואפס חזון מדיני והליכוד עם אפס מצע באופן כללי אבל שימוש יתר במילה ‘חוזק’ על ידי ראש הממשלה המוחלש ביותר שהיה כאן בשנים האחרונות). אפשר להצביע לשלי כדי לחסום את ביבי וכל זה, אבל לצפות לחקיקה מרחיקת לכת, נראה לי תמים ומוגזם. לא יצא מהם כלום.
נשארו מפלגות קטנות. אם אתם בימין, יש לכם את בנט היהודי החדש ואת הפאשיסטים העלובים והפחדנים של הימין המתנחל הקשה. ליבי איתכם, באמת. עדיף שתצביעו לאלדד יניב. ואני לא ציני פה.
אם אתם בשמאל, אתם בטח שייכים לשיח שרובץ על כתפינו בחודש וחצי האחרון של מרצ-חד”ש-דעם.
חיזוק מפלגות שמאל קטנה, יכול להבטיח חיזוק פרלמנטרים ספציפים ומתן גב להם בחקיקות ראויות וחשובות שעניינן שיפור החיים כאן לקבוצות שונות. אם אתם רוצים עשייה אמיתית, רצוי שתבחרו במפלגות האלה. לבחור בעבודה זה כמו לאהוד את בית”ר ירושלים או מכבי תל אביב, רק כי בקיץ ההוא של 88 או וואטאבר, הם היו קבוצה טובה ואתם ממשיכים לאהוד את הסמל, לא משנה מי ממלא אותו בתוכן.
בחירה במרצ-חד”ש-דעם (כאשר האחרונים בסכנת אי כניסה לכנסת בשל אחוז החסימה), תכניס פרסונות ספציפיות וראויות. תמי זנדברג, נבילה אספיונלי, עיסוי פריג’ (הגיע הזמן שיהיה למרצ ח”כ ערבי בכנסת, לא?), אסמא אגברייה זחאלקה, ניר נאדר, מוסי רז וכו’ – כולם אנשים ראויים שברור שבאו לעשות. האם אתם יכולים לחשוב על מועמדי מפלגת העבודה, פרט למירב מיכאלי, שאפשר לומר עליהם שהם ‘באו לעשות’? אבל על אמת, לא חרטא? (מתקן את דבריי, שהיו נחפזים מדי – הכוונה לומר שמרחב הפעולה הפרסונלי של פרלמנטרים במפלגה קטנה הוא יותר גדול מאשר במפלגה גדולה).
ואיך ישתנה השלטון? לא מתוך הכנסת, ולא מתוך הבחירות. הוא יכול להשתנות רק על ידי השטח. יכול להיות שאנחנו נצטרך עוד לסבול שנה ועוד שנתיים ועוד שלוש. אבל המציאות תקרה, כי היא מורכבת, והיא תשפיע על הלך הרוח האזרחי, ואז אולי יתחילו להשרף כאן צמיגים ברחוב, בשם ההתעללות באזרחים היהודים וגם הערביים.
המחשבה על ‘לעצור את ביבי’ דרך הכנסת, כשהמדינה הופכת משיחית, דתית או מפוחדת מהערבים – היא מחשבה לא ריאלית. מה שכן ריאלי, זה לראות קדנציה נוספת של עשייה פרלמנטרית שנוגעת לעוד ועוד שכבות באוכלוסיה, אשר יתורגמו בבחירות הבאות להצבעות עבור המפלגות שעבדו עבור השכבות האלה. זה מה שאנחנו צריכים – שכנוע הכלל דרך עשייה למען הפרט. ומי שיעשה למען הפרט הם רק הפרטים. והפרטים נמצאים במפלגות קטנות. משוואה פשוטה לטעמי.
בקיצור, תנו את הקול שלכם לפרלמנטרים שעובדים בשבילכם, עם כל הרצון הטוב של יניב להציל את ישראל, זה לא יקרה בדרך הזו ובטח לא יקרה בדרך של מפלגות גדולות חסרות פואנטה. ועל לפיד ולבני בכלל אין מה לדבר.
ומילה סוגרת על אלדד יניב, ששאלתי אבל לא קיבלתי תשובה. יניב התחייב שאם בסקרים לפני הבחירות יתברר שהם לא עוברים את אחוז החסימה – הם יודיעו על כך בזמן לציבור, כדי שלא יבזבזו קולות עליהם.
אף סקר לא כולל את ארץ חדשה, כיצד יניב או הציבור ידע האם הם עוברים או לא עוברים? אם אלדד יניב קורא את זה, אשמח לתשובה סוףסוף.