אז נתניהו מספר שהסימנים לפיגוע בבולגריה מראים על איראן. זה קורה בערך ארבע שניות אחרי הפיצוץ.
כמובן שראש הממשלה לא ידע על הפיגוע לפני כן מן הסתם, לא היה מודיעין, אבל שניה אחר כך כבר היה לו מודיעין והוא ידע שמדובר באיראן. יתכן והוא צודק, ויתכן ולא.
אבל מה, ביום כזה, כשמופז עוזב את הקואליציה, והראיס שוב מוצא עצמו בלי קואליציה רחבה, וכשאימת הבחירות הקרובות עברה וכל מה שנשאר לעשות זה להרים טיל על איראן לפני הבחירות בארה”ב – נראה שהציטוט שלו הגיוני דווקא.
מה גם, ושלא נדבר, על משה סילמן והרחוב הבוער בתלת המשמעות, שחייבים לעשות משהו כדי להציל את מה שנראה כמו סכנה ממשית לקריירה שלו. המעמד הנמוך מתחיל להבין שיש לו כח ויש לו שופר תקשורתי, גם אם של חמש דקות, ואחרי הכל מר ביטחון לא יאבד את הכסא, אז חוזרים לטריק הישן בספר – איראן.
כשנרצח ג’ו אלון (בוושינגטון, שם שירת כנספח צבאי של חיל האויר הישראלי) טיפה לפני מלחמת יום כיפור, כי, לכאורה, כנראה, יש מצב, לפי הסיפורים, לפי האגדה, ידע על תוכנית המלחמה שהולכת לפרוץ, מיהר אז משה דיין להאשים את הטרור הפלסטיני ברצח. זה קרה גם כן שעות אחרי הרצח. ואז בטוח היה פחות מודיעין, וגם לא היה אינטרנט ולא יכלו להזמין את הסופרטנקר של חקירות המודיעין. מה גם שלפי מה שאומרים אנשים שמבינים בישראל של הסבנטיז, לא היו תאי טרור פלסטיינים בארה”ב.
סתם חומר למחשבה.
