אז זהו, סתיו שפיר פירסמה שהיא מתמודדת על מקום ברשימה למפלגת העבודה.
לצד ההודעה ברשת הפייסבוק, היא גם פירסמה סרטון:
אני שייך לקבוצה המוזרה הזו של האנשים שמרבית הציבור הישראלי רואה בהם הזוים, שלא בוחרים במפלגת מרכז – העבודה או ליכוד ומעדיפים לחזק מפלגה קטנה יותר, תוך הבנה שהשינוי קורה שם.
מרבית הציבור מסתכל על זה בתור ‘קולות אבודים’.
מצד אחד, העבודה בשוליים היא יותר קשה ולרוב הנושאים הם פחות סקסים (עשרים פליטים בגבול למשל, מזל שהיו שם חדשות אחרת למי היה אכפת מזה?) אבל את מה ש-נניח,דב חנין או ניצן הורביץ או זהבה גלאון עשו בכנסת האחרונה ומחוצה לה, לא היינו רואים – ואכן לא ראינו – מח”כים במפלגות שהזכרתי.
מיינסטרים לא יכול להזיז יותר מדי דברים כי הקונצזוס הוא שביר והמחויבות לקשת גדולה של אנשים וסקטורים היא רחבה מדי. השוליים, לעומת זאת הם הנוגסים בקונצנזוס (או לפחות אמורים לעשות זאת), יש להם יותר חופש פעולה והם לא שמים זין.לרוב.
זו גם הסיבה שלא חשבתי שמליון איש ברחובות, מעבר למפגן הויזואלי, יוכלו להזיז משהו. מיינסטרים הוא דבר שצריך לאמץ לתוכו רוח שמגיעה מהשוליים, כדי להנחיל אותה על הכלל, הוא לא ממציא מהפכות משלו. וכמובן שאני מדבר בצורה מאד כוללנית.
אז סתיו שפיר, מהמנהיגות וכו’, הצטרפה לעבודה וזה יופי לה ואני אומר בלי ציניות – טוב שהיא מתמודדת, דם צעיר זה חשוב ואני מאמין בכוונות הטובות שלה ואני משוכנע שהיא ישרה ותרצה להביא שינוי. אבל איזה שינוים ורוח צעירה היא תוכל להעביר במפלגת העבודה?
סתיו בקלות הייתה יכולה להצטרף לאחת ממפלגות השמאל האחרות ולהתחיל להביא שינוי בשוליים, איפה שהדברים קורים. בהנחה שסתיו לא מתכוונת לשבת בקמפ דיוויד עם אבו עלא בחמש השנים הקרובות, הרי שהשינוי האמיתי שהיא יכולה להביא יקרה במקום שגם יתן לה את המקום לעבוד – מפלגת שוליים,שבה יש לה גם הזדמנות יותר ריאלית להתברג.
ואני מזכיר, בקטנה, ששפיר בחרה להצטרף למפלגה שתמכה בעופר עיני במקום לנסות לעשות רוויזיה בגוף השמן והשבע דיו – ההסתדרות. זה הגוף שאמור להיות האורים והתומים של המפלגה הזו, שמתיימרת לעסוק בזכויות עובדים וסוציאל דמוקרט וכל הבלה בלה המקסים. ברגע האמת, קיבלנו תמיכה גסה בעופר עיני. לשם את הולכת סתיו?
ואם כבר הלכת לעבודה, למה להפיק סרטון שלא אומר דבר מעבר ל’עזרו לי להבחר’. סליחה, תזכירי לי מה האג’נדה שלך? האם העובדה שאת ‘מהמחאה’ תספיק כדי שיעזרו לך להבחר? האם את מסתמכת על הרגשות העולים כששומעים את השיר של שלמה ארצי בסרטון? לא, כי ברצינות גמורה, אני התרגשתי והייתה שם אפילו דמעה קטנה. אבל הדמעה שלי לא בוחרת נציגים, והשכל שלי מתחנן לקבל הסבר רציונלי ככל האפשר לפעולות שלו, ויסלח לי דן אריאלי לרגע, אני מקווה שהבחירות שלי רציונליות במידה מקסימלית. היה צפוי שבתוך שעות תקום פארודיה לסרט, ואכן קמה.
חבל, חבל להתחיל את הקריירה הפוליטית במקום כמו מפלגת העבודה, כל האווירה החתרנית של מחאת 2011 שדבקה בסתיו (בה הכי פחות תכלס, היא תמיד הייתה יותר מעונבת), עפה לה מהחלון עם הסרטון הזה.
אני מעדיף אותה על פני פאינה או דני דנון, זה בטוח. אבל אני חושב שהיא עושה טעות והדרך שהיא מציגה את הטעות, רק מוסיפה חטא.
בהשוואה, הנה סרטון אחר, מ-2009 של אסמא אגברייה זחאלקה (תודה לליטל בר על הלינק). בלי וידאו, בלי רגשנות, בלי פירוטכניקה. סתם. אישה, יושבת על ספה, מספרת בדיוק מי היא ומה היא רוצה להציע. אתם לא חייבים להסכים איתה ועם הדעות שלה, אבל הסרטון הזה נוטף יושרה ואני מוריד בפניה את הכובע שאין לי.
ואחרי כל זה – אני מפציר בכם, לכו להצביע. כל דבר שאינו ביבי וימינה, יעבוד.
ובענין נוסף, אחר ובאותו עניין.
אני לא מבין למה השמאל כל כך מפוצל כשיש לו הזדמנות היסטורית לקבל את המדינה בחזרה
למה השמאל הישראלי לא יאחוז ידיים, גרה לבני עם דב חנין, יחרקו שיניים על הפערים ביניהם וינסו לכונן משהו חדש, אמיתי ואמיץ. אני יודע שג’ובים וזה, אבל – חבל, יש פה הזדמנות פז ויש בוחרים שצריך להחזיר הביתה.