מוזיקה שימושית


מאז שהחזקתי גיטרה, היה לי את הרצון העז לכתוב שירים ותמיד לא הצלחתי בזה. עשיתי סיבוב של שנה בשירה עברית ורציתי לכתוב שירה וזה לא עבד, ניסיתי להלחין והביקורת העצמית של גיל 17 שברה את הצורה של הלחנים האלה. אחרי הצבא כשנסעתי ללונדון כביכול בשביל ללמוד סאונד אבל יותר בשביל להתרחק מהמדים ומהמסגרת וגם מתוך סקרנות, המטרה הייתה להכנס להיות בסיסט בלהקת רוק ולכבוש את העולם. גם זה לא עבד. הלהקה שניגנתי בה הייתה מעולה אבל מעולם לא כבשה את העולם.
הכלבה קימה

כשחזרתי לארץ ולאט לאט עזבתי את הבס לטובת גיטרה אקוסטית ובמרוצת הזמן גם הוצאתי שני אלבומים של מוזיקה שלי, זה כביכול ‘קרה’, המוזיקה האישית שלי קיבלה במה ותהודה. אבל מאז ההתנסות בכתיבת הפסקול לסרט של ניצן גלעדי לפני שנה וקצת, הבנתי שיש בי את הרצון העז לכתוב גם מוזיקה שימושית, כלומר מוזיקה שכביכול אין לה יכולת להחזיק עניין אצל המאזין אם היא באה רק במדיום החד מימדי של מוזיקה וסאונד, אבל היא יכולה לקבל המון משמעות כשהיא מחוברת למדיומים אחרים כמו קולנוע או מחול.

הנכונות לגעת בתחום הזה, היא נכונות לשחרר את הפוקוס מעצמך ומהמוזיקה שלך ולהיות רכיב בעולם היצירה הגדול ממך. אני חושב שזו התנסות מעניינת בכל פעם, לתרום למשהו שהוא גדול ממך ומהפוקוס הקטן שלך סביב עצמך. לא שאין בעצמך חשיבות גדולה, כמובן שיש וזה גם כיף גדול ליצור בניין שלם ולא רק את המעלית בתוך הבניין, אבל יש שיעור גדול בהתמודדות עם אגו כשהתפקיד שלך, כמו שאמר דילן, הוא רק לשרת מישהו. חייבים לשרת מישהו או משהו.

בראיון שמתפרסם בסופ”ש, בן שלו מראין את קרני פוסטל ההו-כה נפלאה על העבודה המוזיקלית שלה למופע המחול החדש של יעל פלכסר Weightless והם מדברים בין היתר גם על השימושיות הזו:
“מוסיקה למחול היא מה שנקרא מוסיקה שימושית,היא לא חייבת להיות טובה באופן עצמאי. היא צריכה לעבוד עם הדבר. במה, תאורה, תנועה – המוסיקה צריכה להשתלב בתוך זה. ברור שלפעמים היא יכולה להיות טובה גם במנותק מהמחול”.

וכביכול בנושא אחר, אבל מתקשר, היא אומרת :
צריך איזה דרייב כדי להיות בתוך המרוץ של הפופ, ורק בזמן האחרון אני מרשה לעצמי להגיד בקול רם שאולי אין לי את הדרייב הזה. כשמצליחים, הדרייב הזה נוצר יותר בקלות. אבל זה לא בהכרח קשור להצלחה. אני מכירה הרבה מוסיקאים שלא כל כך מצליחים אבל ממשיכים להתאבד על זה. אתה יודע שעוד שנה יהיה להם עוד תקליט. אני לא כזאת. קשה לי עם התהליך הזה. יש פרומו והפקה ויחסי ציבור ועטיפה כזאת וראיון לפה ולשם, ונוסעים לרדיו הדרום והצפון, ובסוף מישהו אומר לי: ‘היי, שמעתי אותך ברדיו קול רגע בראש פינה’. אני לא מזלזלת בראש פינאים, חס וחלילה, אבל לא בשביל זה עשיתי את זה. אם כבר אני מחליטה להוציא את הדברים שלי החוצה, והם לא מספיק תקשורתיים כדי שישמיעו אותם ברדיו כמו שצריך, אז אני אומרת: בוא ניקח את החוסר תקשורתיות ונעשה עם זה משהו טוב. למשל במחול”.

וכמובן שזה גם העניין. להבין שאין לך את הכוכבנות ואת היכולת לטרוף קהל, זה יכול אולי לשבור חלומות ואולי להכווין לדרך אחרת, נכונה יותר לעצמך, נטולת שיקולים זרים, כי אז אתה יכול להתרכז במוזיקה שלעצמה או במוזיקה ככלי שרת ולקיים חיים שלווים עם היצירה שלך, וזהו האתגר הקשה מכולם, אולי אפילו מהיצירה עצמה. אני שמח לעבוד על מוזיקה שימושית כשהסיטואציה מאפשרת, ושמח לכתוב את המוזיקה שלי ועם הלהקה ולהגיע ממקום נכון ושלו, זה פריילס.

ובנ.ב. קטן, כשכל העולם גילה את רודריגז בזכות הסרט התיעודי עליו, קרני פוסטל כבר הקליטה יופי של קאוור לשיר שלו sugarman לפני כמה שנים ואני ממליץ לכם להאזין

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>