לפני שנתחיל, צפו בסרטון הזה ששלום עכשיו העלו לפורים
הסרטון מסתיים ב’הסרטון מצחיק, המאבק רציני’. ובכן, הסרטון מכעיס ואם אלה פני המאבק, אז קפלו את האוהלים מכיכר רבין והדמעות ולכו הביתה לעשות שיעורי בית.
שלום עכשיו פשוט החליטו שטקטיקה טובה תהיה ללעוג ל’ימני’ (מיהו ימני? תכף נראה), ולדבר על הנוחות הבלתי נגמרת שהוא חי בה.
לא תוכלו למצא בי זיק אחד של משהו שנופל איכשהו להגדרה האמורפית הזו המכונה ‘ימני’, אבל זה סרטון מכעיס. למה? כי מרוב לעג ל’ימני’, הסרטון הזה הוא הכי טקטיקת ימין קלאסית שאפשר.
אפשר לצפות מכל כך הרבה שלטון בנימין נתניהו, שההפרד ומשול שלו יחלחל לכל מקום, גם לאינטיליגנטים הטובים שבשמאל (מה למען השם אתה עושה בסרטון הזה, אילן גילאון?), ואכן הוא חלחל עמוק. שלום עכשיו הצליחו להשטיח בעיה מורכבת ולסמן אשם אחד – הימין. מה שהייתי מצפה מפוליטיקאים של הימין לעשות.
הימין, אליבא דסרטון הזה, הוא הדוניסט לא נורמלי שחי בהתנחלות שלו ומטייל לו בכבישי הספר שלו באין מפריע כאילו לא זורקים שם אבנים, לא רוצחים שם אנשים והסכנה לא אורבת להם שם, בדיוק כמו שהיא אורבת לערבים שבאיזור הזה שקבוצות קיצוניות בתוך המתנחלים ממררים את חייהם. זה שהישראלים יושבים שם בתוך ההתנחלות זה פשע שחייב להפסק עכשיו, אבל בשביל איש דתי שמוכוון אמונה על ארץ ישראל השלמה, המצב קצת יותר מורכב. אי אפשר שלא לראות את זה ורק להסתכל על התוצר הנפשעים של ההתנחלות.
אבל את הרצון לראות את המורכבות של הפלסטיני הטרוריסט מחד שרואה עצמו לוחם חופש גואל אדמות מאידך – את זה שלום עכשיו היו נורא רוצים, וגם אני, שיראו כולם. אבל כשזה מגיע לימין, הופס – העניין הופך להיות חד ממדי עם אשמים מיידיים.
שלא נדבר על ערימת הסטיגמות הקלישאתיית. הימני הוא בהכרח דתי, לובש מעיל דובון וחי בהתנחלות. כי הרי אין אף ימני אחר שגר ברמת גן, חילוני אוכל חזירים ושרצים, שמסתובב בחורף עם סוודרים של פול אנד בר. בסרטון של שלום עכשיו, לימני פנים זהות. אתם יודעים, כמו שכל הערבים אותו דבר? כמו ששלושת המפלגות הערביות לא נבדלות ביניהם? כמו שערביי חיפה וערביי רמאללה וערביי עזה הם אותו דבר? איווה.
הרוב במדינה הזו הוא ימין ומרכז נוטה ימין, כזה שבהרצח ראש ממשלה, כל תיאורית השלום שלו הולכת פייפן ונשארת נחלתם של כמה עשרות אלפי משוגעים שמקבלים את הכינוי ‘בוגדים’ על ידי כל השאר.
והרוב הזה משייט בדעותיו הפוליטיות, פעם הם גימלאים, פעם הם קדימה, פעם הם העבודה ופעם הם יאיר לפיד, תלוי לאן הרוח מנשבת באותה התקופה, וזה בסדר, הרוב יתפוס את האמצע. ושלום עכשיו, היו עושים בשכל לו היו הולכים לקרב על הקולות האלה, לדבר איתם בגובה העינים. להסביר את מורכבות המצב, הן מהבחינה הפלסטינית והן מבחינת הדתיים-לאומיים השפויים בדעתם.
אבל מה לעשות שמבחינה שיווקית, מסר קצר וקולע ומכוון ומחודד פוגע יותר מהר ושלום עכשיו הלכו על הפתרון הקל ביותר שיכלו לבחור בו וצעקו על הימין. רוב המדינה הוא לא הימין הזה שלו שלום עכשיו לועגים, רוב המצביעים הם קולות משייטים שהסברים בגובה העינים יעזרו להם להבין את המציאות כפי ששלום עכשיו רוצים שיתפסו אותה, ומבחינתי כמובן שבצדק. השטחת הדיון על המשתתפים שלו, רק גורמת להפך, כי הם נתפסים כמתבדלים, מתנשאים ולעגניים, שלא נאמר – אשכנזים, המילה הגסה הזו, שלא נאמר ‘סמולנים’, המילה הגסה השניה.
המאבק שלכם הוא במרכז, נשמות, לא מול קבוצת מתנחלים שלעולם לא תקשיב לכם אניווי.